ההבדל בין "כמעט אסון" לבין אסון בתאונות בנייה ועגורן
ואיך מצלמת מנוף עגורן תסייע בפתרון?
נתחיל עם עובדה פשוטה – מצלמת עגורן מסייעת למנופאי! איך בדיוק? ובכן כך:
- מצלמת עגורן מגבירה את רמת הבטיחות בכל אתר הבנייה
- המנופאי רואה יותר טוב מה קורה באתר הבנייה. נקודה!
- מצלמת מנוף מצמצמת היתכנות של תאונות עבודה
- שימוש במצלמה מצמצמם מגבלות שדה ראייה של מפעיל העגורן ו-"שטחים מתים"
- מצלמה למנופאי מאפשרת צמצום דרסטי במספר ה-"הנפות העיוורות"
- שיפור התקשרות בין המנפואי לבין האתת
- דיוק בהנפה, בטיחות בהנפה
- הפחתת רמת העייפות של המנפאי
ועכשיו נצלול פנימה אל המידע עצמו…
כי הרי כולנו שומעים את החדשות המצערות המתרחשות באתרי הבנייה בישראל:
לפעמים ההבדל בין "כמעט" לבין אסון ממשי עם נפגעים טמון בהבדלים קטנים, כמו קיומן של מערכות בטיחות למנוף או חבישת קסדה, ולפעמים במזל. על חוק היינריך, ומדוע חשוב ללמוד מכל טעות בנושא הבטיחות. זום אפ מסבירים
כותרות העיתונים עוסקות לצערנו לא מעט בתאונות עבודה בענף הבנייה, ובפרט בתאונות בהם מעורבים מנופים ועגורנים. כבר במחצית הראשונה של 2019 נרשמה קפיצה אדירה בכמות ההרוגים בתאונות עבודה, כאשר כ-60 אחוז מהן היו בענף הבנייה. כמות התאונות בענף זה (שבו עובדים פחות מעשרה אחוזים מכלל המועסקים בישראל) גבוהה מאוד מהממוצע של מדינות ה-OECD בעשרות אחוזים.
אולם התאונות הקטלניות, המגיעות אל כותרות העיתונים, הינן רק קצה הקרחון, או ליתר דיוק – קצה הפירמידה. רוב התאונות הינן "שקופות", בגלל שהן הסתיימו ללא נפגעים או נפגעים קל, וכי פרט קטן הציל באותו תרחיש את הנוכחים מאסון והסתיים רק ב"כמעט". תאונות כאלו של "כמעט ונפגע" גם סובלות מתרבות של תת דיווח, ולא פעם הן אינן נחקרות כראוי או מנוצלות להפקת לקחים שהיו יכולים למנוע את התאונה הבאה.
ההתייחסות האגבית לתאונות שאינן קטלניות מונעת שיפור, למידה, הפקת לקחים, והגברת הבטיחות באתרי הבנייה.
פירמידת תאונות העבודה של הרברט וויליאם היינריך
בהקשר הזה כדאי לחזור אחורה אל 1931, השנה בה פרסם הרברט וויליאם היינריך, חלוץ בתחום הבטיחות בעבודה, את מחקריו בספר "Industrial Accident Prevention, A Scientific Approach", בו הציג את "פירמידת תאונות העבודה" (שגם זכתה לשם "חוק היינריך"):
לאחר מחקר של כ-5000 אירועים בטיחותיים, גילה לדבריו כי על כל מקרה של תאונה קטלנית שהסתיימה במוות או בפציעה קשה, היו בממוצע 29 תאונות עם נפגעים קלים, ועוד 300 תאונות ללא נפגעים.
מחקר ישראלי שבוצע בטכניון
מחקר שנערך על ידי ד"ר גבי רביב בטכניון בשנת 2016 על דפוסי סיכון בתאונות עבודה הקשורות לעגורנים מאשר שאסור להתעלם מאותה מאסה גדולה של אירועים נטולי נפגעים קשה:
לעתים ההבדל ביניהם הינו מינורי ופעוט, כשפעולה אחת קטנה כמו תזוזה שמאלה או מזל גרידא היו יכולים להפוך אירוע שהסתיים בלא כלום לאסון כבד.
לכן, אין זה מספיק להידרש לבדק בית בעת תאונה קטלנית, או להתעלם מכמעט תאונה שנמנעה בעזרת מזל או אמצעי בטיחות כגון מצלמות עגורני צריח, רתמת בטיחות או קסדת מגן – יש לחקור בכובד ראש כל תאונה ואירוע בטיחותי, גם כאשר איש לא נפגע, בכדי למנוע את המקרים הבאים ולחתור לשיפור תמידי בבטיחות העובדים והעגורן.
לדווח, ללמוד ולהשתפר
אמצעי בטיחות הם דבר נפלא וחשוב:
למשל, מצלמת עגורן כאמור לעיל, ומערכות בטיחות למנוף משנות מקצה לקצה את אופן עבודת המנופאי, מספקות פתרון לבעיית ההנפות העיוורות והשטחים המתים (כולל בתוך פירים), ובכך מצליחות לשפר בצורה מהותית את רמת הבטיחות באתר הבנייה ועל הדרך ליעל את העבודה, להגביר את התפוקה, ולחסוך בכוח אדם. עם זאת, אמצעי בטיחות, טובים ככל שיהיו, אינם יכולים לבדם למנוע את כלל סוגי התאונות הפוטנציאליות השונות באתר הבנייה, ולכן חובה להתייחס לכל אירוע "כמעט ונפגע" כאל אסון עתידי בפוטנציה, וכאל פוטנציאל לימודי – אודות הכשלים החבויים באתר הבנייה, וכיצד ביכולתנו להתמודד איתם ולשנות את התמונה להבא.
